הורים מספרים

הורים רבים בחרו לעשות את השינוי עם ילדיהם והגיעו אלינו למרכז יחד עם הילד או הילדה,
על מנת לנסות ולפתור את הבעיה ולהחזיר לעצמם ולבית את איכות החיים שנפגעה.

הנה חלק מהסיפורים שלהם:

א' ו-ג' הורים לנערה בת 16

"לקח לנו לא מעט זמן בכלל לחשוב שמשהו לא בסדר: אז קשה לה לקום בבוקר והיא לא רוצה ללכת לבית הספר, חשבנו לעצמנו שיש כאן עוד מקרה של גיל ההתבגרות שלא צריך לקחת יותר מידי ברצינות. אבל כשהמצב לא הצליח להשתפר והימים והשבועות הפכו לחודשים, הבנו, יחד עם יועצת בית הספר שייתכן ואנחנו צריכים עזרה מקצועית. בעזרת היועצת הכרנו את הד-ספייס, בהתחלה דמיינו משהו אפל וקודר אבל כבר בפגישה הראשונה במרכז, הבנו שלבעיה שלנו יש שם והכי חשוב יש גם פתרון. הצוות הנפלא במקום נתן לנו כלים והכי חשוב נתן לילדה שלנו את התחושה שהיא לא לבד, ושיש מישהו שהיא יכולה לדבר איתו. היום, חצי שנה אחרי הפגישות במקום, מצבה של הילדה השתפר פלאים, היא התקדמה בלימודים… ולהעיר אותה בבוקר זו כבר לא משימה קשה. אני קורא להורים נוספים שמרגישים שמשהו לא זורם, שיש איזשהו קושי ליצור קשר עם המרכז ולעבור את התקופה הזו ולהמשיך הלאה, תודה"

ש' ו-א' הורים לנער בן 14

"קצת אחרי ששנת הלימודים התחילה, הילד הנהדר שלנו, זה שכל הזמן הצחיק אותנו והיה הכוכב של הבית התחיל פתאום להיות כבוי יותר. שעות של הסתגרות בחדר, חוסר חשק לעשות דברים שפעם הוא מאוד אהב, כשראינו שגם הציונים בבית הספר מתחילים לרדת- הבנו שאולי יש בעיה. ניסינו לשוחח איתו אבל לא תמיד הרגשנו שיש מישהו שמקשיב. לאחר שיצרנו קשר עם הד-ספייס הבנו שאולי דרושה כאן התערבות קלה, אולי שיחה או שתיים יעזרו. בהתחלה לא היה קל לשכנע אותו להסכים להגיע למרכז, אבל כבר אחרי הפגישה השנייה, הוא ביקש שלא נלווה אותו. אחרי 6 מפגשים התחלנו להרגיש שהילד שאנחנו מכירים לאט לאט חוזר אלינו. יש עדיין דרך לעשות וגם אנחנו צריכים עוד קצת סיוע אבל בינתיים זה נראה נהדר. הילד חזר לצחוק, כר לא מסתגר בחדר ואפילו הציונים כבר התחילו לעלות בחזרה. אני רוצה להגיד בהזדמנות זו תודה על השירות הנהדר ועל הסיוע שפשוט הציל לנו את הבית"

ק' ו-ד' הורים לצעיר בן 22

"הילד הנהדר שלנו עבר את המסלול "הרגיל"- סיים את התיכון עם תעודת בגרות טובה, עבר את המסלול הצבאי ללא כל בעיות מיוחדת ויצא כמו רוב בני גילו לטיול ארוך של חצי שנה כמעט בדרום אמריקה. בערך שבוע אחרי שהוא חזר הרגשנו שמשהו איתו לא ממש בסדר, לא חלילה משהו גדול אבל משהו בהתנהגות שלו היה קצת אחר. הוא לא רצה לגשת לבחינה הפסיכומטרית, לא רצה למצוא איזו עבודה זמנית ובעיקר ישן עד לשעות הצהריים המאוחרות אחרי שכל הלילה צפה בטלוויזיה. כשהתחלנו קצת לקרוא ולברר באינטרנט על צעירים עם מצב דומה הבנו שייתכן והוא סובל מדיכאון קל, מעין חוסר תשוקה לעשייה ולהתקדמות. במהלך השיטוטים באינטרנט גילינו שיש לנו ממש ליד הבית מרכז טיפול שנקרא הד-ספייס. האמת שבהתחלה היו קצת חששות אבל כשהסתכלנו על הילד הנהדר שלנו הרגשנו שאנחנו כהורים חייבים לעשות משהו שיכול לסייע לו. הפגישה הראשונה בהד ספייס, יחד עם הילד, הייתה מאוד מוצלחת- הרגשנו שסוף סוף יושב מולנו מישהו שיודע לתת שם למצב שלנו, שיודע איך לטפל ולסייע בסיטואציה שנקלענו אליה, אחרי 9 מפגשים של הילד עם המטפל האישי שלו, הרגשנו שקיבלנו את הילד שלנו חזרה! ממש כך!, היום הוא ממתין לשנת הלימודים הראשונה באוניברסיטה ומרגיש שהוא מצא את הדרך שלו"

ט' אמא לילדה בת 17

"אני אמא ששמה לב להכל. כאם חד-הורית פיתחתי כל מיני יכולות וכמו שאומרות המורות בבית הספר אפילו הצמחתי לי עיניים בגב. אבל דווקא את הדבר הזה לקח לי זמן לגלות. היום אני יכולה להגיד שהבת הקטנה שלי, זו שרק אתמול עוד עשיתי לה צמה לגן והים היא כבר בת 17, שלבת שלי הייתה בעיה עם אלכוהול. אני לא שותה אף פעם, אין לנו דברים כאלה בבית, אבל כשהתחלתי לשים לב שהיא יותר מידי נלהבת לצאת עם החברים שלה, שהיא חוזרת מאוחר מהרגיל וקשה לה לקום בבוקר, שהריח מהבגדים שלה הוא ערבוביה של עשן ואלכוהול, נדלקה לי נורה אדומה. כשדיברתי איתה בהתחלה היא הכחישה, אמרה שהיא שותה משקה אחד בערב, שזה בכלל לא משפיע עליה, אבל אחרי לא מעט שיחות בבית וכן, אפילו צעקות וטונים גבוהים היא הודתה שזה יותר ממשקה אחד בערב, אבל עדיין לא חשבה שיש כאן בעיה. התעקשתי איתה ובעידוד היועצת בבית הספר הגענו להד-ספייס. בהתחלה לא היה קל אבל מפגישה לפגישה התחלתי להרגיש שהילדה שלי קצת חוזרת לעצמה, שהיא מבינה יותר את התמונה, שהיא מבינה שבקצב הזה הדרך להתמכרות ולחיים קשים יותר, קרובה מתמיד. היום היא במקום אחר לחלוטין, עדיין יוצאת ומבלה כמו שכל בת 17 צריכה לעשות, רק שהיום היא הרבה יותר מודעת לסכנות ויודעת לעצור כשצריך. הורים, אל תתנו להם "לבלבל" אתכם. תתעקשו, תבדקו, אפילו תחטטו אם צריך, הבריאות שלהם חשובה יותר מהכל"

ר' ו-ת' הורים לילד בן 13

"שנינו היינו "מקובלים" גם ביסודי, גם בתיכון- כך שהמצב החדש היה זר לנו. אחרי לא מעט בדיקות ושיחות שלקחו מלא שעות הבנו שהילד שלנו סובל מהצקות בבית הספר. שמחת החיים שלו נעלמה, פתאום הוא היה ממציא בכל בוקר כאבי בטן, כאבי ראש ועוד כל מיני מחלות- הכל כדי להימנע מלהגיע לבית הספר. לאחר שעירבנו את היועצת היא הציעה לנו להגיע למרכז הד-ספייס בבת ים, מקום שלא הכרנו קודם, ואולי לבדוק שם אם ניתן לעזור לילד. לאחר שעשינו שיחת היכרות עם המטפל, יחד עם הילד, הוחלט על סדרה של מפגשים אישיים- רק הילד והמטפל. לא הבטיחו לנו שום דבר אבל כן הבטיחו שיעשו הכל על מנת לסייע. הרצינות שלהם והניסיון שלהם על בני נוער וצעירים שכנעו אותנו שהגענו למקום הנכון. הילד הנהדר שלנו נמצא כרגע לקראת סוף סדרת המפגשים ואנחנו יכולים להגיד בביטחון שאכן הגענו למקום הנכון. הילד קיבל כלים שמסייעים לו בבית הספר, קביל הדרכה, ומבחינתנו מה שהכי חשוב זה שחזרה לו שמחת החיים וכבר אין כל מיני "מחלות" בכל בוקר. אנחנו מרגישים שקיבלנו את הילד שלנו חזרה"