הילה בת 17, חולון

אף פעם לא שתיתי, לא היה לנו אלכוהול בבית וזה משהו שהיה רחוק ממני מאוד. לפני חצי שנה התחלתי לצאת עם חברות לכל מיני מועדונים בתל אביב. עם הזמן התחלתי גם לשתות, היינו נותנות לבחור מבוגר יותר לקנות לנו, לפעמים גם הזמינו אותנו. זה התחיל מכוסית אחת בערב, לשלוש בסוף שבוע וגם ארבע וחמש אם הייתי במצב רוח ממש טוב. מה שלא ידעתי שככל שאני שותה מצב הרוח שלי עולה, היום אני מבינה שזה לא אמיתי, שאחרי כל מצב רוח טוב כזה, מגיע מצב רוח איום. הפסקתי ללמוד למבחנים, סיפרתי בבית שמתחילים ללמוד מאוחר ונשארתי במיטה עד לצהריים, עם הזמן התחלתי גם לשתות עם חברות באמצע השבוע. שאימא שלי הריחה ממני ריח של אלכוהול היא הבינה שמשהו לא בסדר. אחרי מריבות ובלאגנים בבית הסכמתי ללכת איתה להד-ספייס. מה בסך הכל אני עושה שאלתי בפגישה הראשונה, קצת אלכוהול- אז מה? אחרי כמה מפגשים שם, לבד עם המטפל הבנתי שאני משתמשת באלכוהול כתירוץ. תירוץ לא ללמוד, תירוץ לביטחון עצמי נמוך, תירוץ לברוח כל הזמן. היום אני מבינה את זה טוב יותר. היום אני יודעת שכוסית אחת זה מספיק, היום אני מבינה שבחורה אמיתית שולטת במצב ולא נגררת אחריו. אם יש לכם בעיה עם כמה דרינקים, אם אתם מרגישים שזה קצת יותר מידי, אני חושבת שאתם צריכים לדבר איתם שם, הם מבינים עניין”
לסיפור המלא>>