אורן, 15, בת ים

מאז שאני זוכר את עצמי בכל פעם שהיה סכסוך עם מישהו זה היה נגמר במכות. לא משנה מה אמרו לי או אם הרגשתי שצוחקים עליי, התגובה הראשונה שלי הייתה מכות. עכשיו, בגלל שאני גם לא בחור קטן במיוחד, אז בכל פעם זה גם היה נהיה ממש מסוכן. פעם אחת שברתי שן לילד שביקש שאזיז את התיק שלי מהספסל. העיפו אותי בכל שני וחמישי, ההורים שלי היו מבקרים קבוע בבית הספר, למזלי הציונים שלי היו טובים אז הייתי מתחנן והיו נותנים לי עוד ניסיון, פשוט בכל פעם שמישהו זרק איזו מילה, הפתיל הקצר שלי היה נדלק והייתי פותר את זה במכות. בפעם האחרונה המנהל קרא לי ואמר שאם עוד פעם זה קורה אז אין לו ברירה ואני לא אלמד שם יותר והמליץ לי לדבר עם היועצת שהמליצה לי ולהורים שלי ללכת להד-ספייס. בהתחלה לא רציתי, פחדתי שיידעו שאני הולך למקום כזה לטיפול, כשהגעתי בפעם הראשונה ממש נדלקתי על המקום. כל האווירה שם כייפית, נותנים לי לדבר על מה שבא לי ולאט לאט אני גם מבין שאני לא יכול להמשיך ככה. מפגישה לפגישה אני קולט הרבה דברים ומאז אני שומר את הידיים בכיסים:) – אל תתביישו, אם אתם מרגישים כמוני אני מציע לכם ללכת להד-ספייס, היום אני קולט שאפשר לחיות יותר טוב.
לסיפור המלא>>