שירה, 16, חולון

בגיל 14 התחלתי כל הזמן להתעסק במשקל שלי. הייתי מסתכלת במראה שעות על גבי שעות, לבד בחדר מול המראה. התחלתי להימנע ממפגשים עם אוכל, לפני כל ארוחה היה לי טקס קבוע של מה מותר ומה אסור, אם הרגשתי שאכלתי קצת יותר מידי, הייתי מתגנבת בשקט לשירותים, פותחת את המים כדי שלא יישמעו ומקיאה את הכל. הייתי צובטת את עצמי בצדדים, חותכת את האוכל לחתיכות קטנות קטנות, כל ארוחה 3 שעות ובסוף לשירותים, להקיא. אמא שלי בסוף תפסה אותי, היא ניסתה להסביר לי שאני לא שמנה, שהגוף שלי נראה נהדר. אבל אני לא הסכמתי לשמוע. מהר מאוד הקטע הזה עם המשקל התחיל לדפוק לי כל מיני דברים. הפסקתי להתרכז, הפסקתי להכין שיעורים- כל מה שעניין אותי הוא איך אני נראית או מה ללבוש היום- מספיק גדול שיסתיר הכל. אמא שלי ביררה באינטרנט ואחרי לא מעט שכנועים הגעתי לפגישה הראשונה בהד-ספייס. שאלו אותי שם מלא שאלות, שאלו את אמא שלי. בשבוע הבא אני מגיעה למפגש ה-10. לכל אורך המפגשים המטפלת שלי עזרה לי להבין על עצמי הרבה דברים. הפסקתי עם ההקאות, אני משתדלת לאכול קצת יותר בכל יום והכי חשוב שאני מבינה שאני לוקחת אחריות על החיים שלי. בנות, אם אתן מרגישות קצת כמוני, אל תהססו לפנות לעזרה, זה יכול להציל את החיים שלכן, אני יודעת שזה עזר לי מאוד”
לסיפור המלא>>