“בריאות דיגיטלית” / ד”ר ולרי חזנוב, מנהל קליני, הדספייס ירושלים

יש צמד מילים שחוק יותר מ”התמכרות למסכים?” יכול להיות כנס/עלון/יום עיון מקצועי בשנת 2020 בלי התייחסות לכמה בני הנוער שלנו דבוקים למסכים וכמה זה הרסני? כנראה שלא. הכוונה שלנו היא לא להוסיף עוד קול שיהדהד עם הקולות המבוהלים מהמצב, אלא להציע פתח לדיאלוג עם צעירים ובני נוער על הנושא המורכב הזה.

קודם כל, לא רק בני הנוער דבוקים למסכים. כולנו, דבוקים למסכים. מה הזמן הארוך ביותר שקוראי פסקאות אלה, למשל, יכולים להעביר בלי להציץ בווטסאפ? נצליח לסיים לקרוא את הניוזלטר הזה בלי להסתכל אם הגיעה איזו הודעה חשובה?

לשמר את הקשב שלנו ולא להתפתות כל רגע למשהו מהבהב, שורק, או מצפצף, הוא אתגר אמיתי וקשה ביותר בעולם המודרני. כוחות רבים וחזקים מאוד נאבקים על הקשב שלנו ששווה הרבה מאוד כסף. כל סרטון נוסף שנראה ביו-טיוב, כל עשר דקות מיותרות שנבלה בפייסבוק, כל תמונה שנעלה באינסטגרם, שווה כסף. מצד אחד נמצאים המהנדסים הטובים בעולם שמנסים למשוך אותנו כמה שיותר להישאר ולהתמכר למוצר שלהם, לפתח בו תלות (אמתית, כמו לסם—יש מחקרים שמראים שכל מייל שאנחנו מקבלים גורר עלייה בדופמין שאחראי לתחושת הנאה במוח, למשל). מהצד השני ניצב לו טינאייג’ר חמוד בן 16 שרק רוצה לראות מה חברים שלו עשו בסנאפצ’אט. זה לא באמת כוחות.

האתגר שלנו כמטפלי הדספייס, הוא לא להיות שיפוטיים ומשעממים לגבי זה. אין נער או נערה בישראל שלא שמעו אינספור פעמים שהם מבלים יותר מדי זמן בטלפון. אז איך מדברים על זה בטיפול בלי להפוך לעוד קול כזה? דרך טובה להתחיל היא בהתבוננות על הדברים שהעולם הדיגיטלי מאפשר לצעירים. מה כל כך טוב בו. הנה כמה רעיונות: פיתוח של עולם פנימי נפרד מההורים, חידוד של הבנה ותחכום חברתי, סודות, תחושת הרפתקה וגילוי עולם—דברים חדשים, מקומות חדשים, קשרים חדשים. כל אלו חשובים מאוד בהתפתחות נורמטיבית ותקינה של בני נוער, לכן כשבאים לדבר איתם על “מסכים” כדאי לזכור את זה.

ויחד עם זאת, יש קונצנזוס מחקרי לגבי כך שהתמכרות דיגיטלית (חצי מהנערים האמריקאים אומרים שהם “אונליין” כמעט כל זמן הערות שלהם, לדוגמא) גוררת תופעות פסיכולוגיות שליליות. היא מגבירה בדידות ודכאון, פוגעת ביכולת לווסת רגשות שליליים, פוגעת בביטחון עצמי. יש צורך התפתחותי מהותי לילד ללמוד לשהות רגע עם רגש שלילי בלי לחפש הפוגה מידית—בדיוק מה שהמדיה הדיגיטלית מאפשרת, 24/7. מה שנראה לילדים טבעי ותמים, כמו גלילה באינסטגרם או פייסבוק, “רק לראות מה קורה”, גורר תגובות שליליות מידיות לפי מחקרים שאנחנו מכירים. בשורה התחתונה, אנחנו מרגישים פחות טוב לגבי עצמנו והעולם, אחרי שימוש במדיה חברתית. השתמשנו קצת, הרגשנו קצת פחות טוב; השתמשנו הרבה הרגשנו רע יותר (כולם יפים, מצחיקים, ומקובלים שחיים חיים מרגשים ומלאים. למה אני לא?)

בהדספייס, אנחנו מנסים להכיל את המורכבות הזאת ולהעביר למטופלים שלנו מסר הוליסטי ומאוזן שמתחשב בשני הקולות המנוגדים הללו, כשהכוונה שלנו היא לא לשנות אף אחד, אלא לאפשר למטופלים הזדמנות לפתח מערכת יחסים חדשה עם המדיה הדיגיטלית. מערכת יחסים שבה לא הטיק-טוק שולט בנו, אלא להיפך. מערכת יחסים שבה יש התבוננות, הכרה בדברים הטובים והמורכבים, ותשומת לב לתלות שיכולה להזיק. בדיוק כמו כל מערכת יחסים אחרת. שתהיה שנה טובה ומלאה בבריאות דיגיטלית!

 

 

Call Now Button