הימים הנוראים….?! / ד”ר ניצן שרירא, פסיכולוגית קלינית

עבור רבים מאיתנו, תקופת החגים אינה חגיגה. זוהי תקופה עמוסה במשמעות לחיוב ולשלילה. יש כאלו המחכים לה בכיליון עיניים – למאכלים המיוחדים, לשירים, למפגש המשפחתי, לחופש, ויש שחוששים ממנה ומכל מה שהיא טומנת בחובה.

כפי שיעידו מוקדי פניות טלפוניים של מצוקה, תקופת החגים מועדת לפורענות של בדידות, לחץ, חרדה ומתחים בבית. כיצד ניטיב להבין, להתכונן ולעזור למי ש”הימים הנוראים” הוא ביטוי ממשי עבורו?

חממה לקונפליקטים משפחתיים

המסורת הישראלית הקרויה בשם הכולל “החגים” כרוכה במפגשים משפחתיים מרובים ואינטנסיביים שיכולים להוות סיר לחץ רגשי לחלקינו .

אצל ילדים ונוער זה יכול להתבטא בפגיעות מוגברת למתיחות בבית. במשפחה המתקשה לבלות זמן משותף בהרמוניה ובנעימים, גם אם התוקפנות אינה מופנית ישירות כלפי הילד, הצעיר מושפע מהמתח העולה אצל ההורים ובני משפחה קרובים אחרים. ילדים להורים גרושים מספרים לעתים קרובות על רגשות האשם הקשיים והמצוקה  הנובעת מהצורך לבחור או לתווך בין ההורים סביב ארוחות החג והמפגשים המשפחתיים.

ובכלל, המפגשים המשפחתיים מעמתים את כולנו עם  המורכבות לבחור, לאכזב, להתחשבן – המטען העודף המוכר כל כך שבקלות הופך חג משפחתי לחגיגה של כעס ומתחים .

לבד על הגג שבתות וחגים

ומהצד שכנגד,  אלו החסרים משפחה חמה ומתפקדת, או כאלו שחשים דחויים בתוך הבית, החגים הם לעתים קרובות זמן של בדידות צורמת.

בניגוד לאוכלוסיית הגיל השלישי, שם נושא הבדידות נפוץ יותר, אצל צעירים דווקא חוויה של ביקורת או דחייה בתוך המשפחה היא גורם המצוקה השכיח. דמיינו בחורה צעירה ללא בן זוג במשפחה בה דגש רב על נישואין ולידה, צריכה לעמוד מול שאלות מביכות או הערות פוגעניות ביחס להיעדר הזוגיות שלה. או נער מתבגר עם נטייה מינית אחרת שנתקל במבטים, התלחשויות או התבטאויות אנטי להטביו”ות סביב שולחן החג. הדחייה יכולה להיות סביב כל נושא של שונות, או גם ללא סיבה נראית לעין, במשפחות רבות ישנו צעיר שחש כשעיר לעזאזל והאינטנסיביות של המפגש המשפחתי מקצינה ומחצינה את זה. תחושת הבדידות, רגשי הנחיתות או חשיפה לתוקפנות מתמשכת בתוך המשפחה יכולים להחריף עד לכדי מצבים של יאוש, דיכאון ואף מחשבות אובדניות.

בארה”ב פורסם כי שיעור הפניות למוקדי הסיוע הטלפוני עולה משמעותית סביב חג המולד, בארץ, אלו חגי תשרי. פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים, כמו גם מרפאות ציבוריות רואים ירידה בפניות ובהגעה לטיפול סביב החופש הגדול ותחילת שנת הלימודים. אפשר להבין זאת בשבירת השגרה, נסיעות לחופשה וזמינות נמוכה יותר גם של המטפלים, אך לאחר החגים ניצפית “הצפה” של פניות וחזרה לטיפול. אולם אלו המקרים אותם אנחנו רואים ויכולים לסייע. מדאיגים יותר הם המצבים בהם צעיר או צעירה יחוו מצוקה מוגברת בחגים אך לא יספיקו לפנות לטיפול או לא ידעו איך לבקש עזרה. רמת סיכון גבוה אף יותר אפשר לצפות אצל תלמידים שהתחילו מסגרת חדשה בתחילת שנה”ל, עוד לא מכירים אותם בכיתה החדשה ואולי מצוקתם תישאר “מתחת לרדאר”.

לכן, חשוב לערוך ריענון ותזכורת אצל צוותים חינוכיים, יועצות ורופאי משפחה – לפקוח עין ולראות מי חוזר מן החג כבוי, שפוף או חבול חס וחלילה.

צעיר או צעירה שנמצאים בטיפול יוכלו להיעזר במטפל בהכנה לאתגרים המיוחדים שמזמנת תקופת החגים, לקבל כלים לוויסות רגשי ולהתמודדות עם מצבים משפחתיים מורכבים. צעירים שיגיעו אלינו לאחר החגים, ימצאו מקום קשוב ותומך להתמודדות עם כל מה שעלה בתקופה זו, איחוי השבר הרגשי והתחזקות לקראת התקופות הבאות.

ובכלל, המפגשים המשפחתיים מעמתים את כולנו עם  המורכבות לבחור, לאכזב, להתחשבן – המטען העודף המוכר כל כך שבקלות הופך חג משפחתי לחגיגה של כעס ומתחים .

לבד על הגג שבתות וחגים

ומהצד שכנגד,  אלו החסרים משפחה חמה ומתפקדת, או כאלו שחשים דחויים בתוך הבית, החגים הם לעתים קרובות זמן של בדידות צורמת.

בניגוד לאוכלוסיית הגיל השלישי, שם נושא הבדידות נפוץ יותר, אצל צעירים דווקא חוויה של ביקורת או דחייה בתוך המשפחה היא גורם המצוקה השכיח. דמיינו בחורה צעירה ללא בן זוג במשפחה בה דגש רב על נישואין ולידה, צריכה לעמוד מול שאלות מביכות או הערות פוגעניות ביחס להיעדר הזוגיות שלה. או נער מתבגר עם נטייה מינית אחרת שנתקל במבטים, התלחשויות או התבטאויות אנטי להטביו”ות סביב שולחן החג. הדחייה יכולה להיות סביב כל נושא של שונות, או גם ללא סיבה נראית לעין, במשפחות רבות ישנו צעיר שחש כשעיר לעזאזל והאינטנסיביות של המפגש המשפחתי מקצינה ומחצינה את זה. תחושת הבדידות, רגשי הנחיתות או חשיפה לתוקפנות מתמשכת בתוך המשפחה יכולים להחריף עד לכדי מצבים של יאוש, דיכאון ואף מחשבות אובדניות.

בארה”ב פורסם כי שיעור הפניות למוקדי הסיוע הטלפוני עולה משמעותית סביב חג המולד, בארץ, אלו חגי תשרי. פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים, כמו גם מרפאות ציבוריות רואים ירידה בפניות ובהגעה לטיפול סביב החופש הגדול ותחילת שנת הלימודים. אפשר להבין זאת בשבירת השגרה, נסיעות לחופשה וזמינות נמוכה יותר גם של המטפלים, אך לאחר החגים ניצפית “הצפה” של פניות וחזרה לטיפול. אולם אלו המקרים אותם אנחנו רואים ויכולים לסייע. מדאיגים יותר הם המצבים בהם צעיר או צעירה יחוו מצוקה מוגברת בחגים אך לא יספיקו לפנות לטיפול או לא ידעו איך לבקש עזרה. רמת סיכון גבוה אף יותר אפשר לצפות אצל תלמידים שהתחילו מסגרת חדשה בתחילת שנה”ל, עוד לא מכירים אותם בכיתה החדשה ואולי מצוקתם תישאר “מתחת לרדאר”.

לכן, חשוב לערוך ריענון ותזכורת אצל צוותים חינוכיים, יועצות ורופאי משפחה – לפקוח עין ולראות מי חוזר מן החג כבוי, שפוף או חבול חס וחלילה.

צעיר או צעירה שנמצאים בטיפול יוכלו להיעזר במטפל בהכנה לאתגרים המיוחדים שמזמנת תקופת החגים, לקבל כלים לוויסות רגשי ולהתמודדות עם מצבים משפחתיים מורכבים. צעירים שיגיעו אלינו לאחר החגים, ימצאו מקום קשוב ותומך להתמודדות עם כל מה שעלה בתקופה זו, איחוי השבר הרגשי והתחזקות לקראת התקופות הבאות.