הטיקטוק לא הולך לשום מקום, וכך גם הוויכוח על השימוש בו. חמלה במקום שיפוטיות והכרה ביתרונות לצד החסרונות – הם רק חלק מהכלים בהם הורים ומטפלים יכולים לעשות שימוש מול בני הנוער להתנהלות בריאה בטיקטוק וברשתות החברתיות בכלל.
ולרי חזנוב, פסיכולוג קליני מומחה והמנהל הקליני של הדספייס ירושלים, מסביר בטור אישי ב mako איך כדאי להורים ולמטפלים להתייחס לשימוש המומשך באפלקציה.
אפליקציית טיקטוק היא אפליקציה פורצת דרך ופופולרית בכל רחבי העולם, אך לאחרונה היא עלתה לכותרות בקונוטציה שלילית. הפעם – בהקשר לנזקים שהפלטפורמה גורמת לבריאות נפשית של צעירים.
הוויכוח על השימוש בה נסוב בין אלה שנחרדים מהפלטפורמה ורואים בה סם מסוכן, לבין אלה שרואים בה מקום למציאת שייכות. הראשונים מדגישים שהאלגוריתם המתוחכם מציג עוד ועוד סרטונים פוגעניים שמגבירים את הסבירות שצעירים יתנהגו באופן מסוכן ואף יפגעו בעצמם. בנוסף, הם חוששים ממצאי המחקרים המראים כי שימוש מוגבר במדיה חברתית מעלה באופן משמעותי את תחושות המצוקה, החרדה, והדיכאון – במיוחד עבור צעירים וצעירות.
מנגד, התומכים בשימוש באפליקציה שמחים על כך שצעירים המתמודדים עם קשיים נפשיים אינם מתמודדים עמם לבד: יש להם קהילה, לגיטימציה, ותיקוף לתחושת שלהם. מעבר לכך, יש שיטענו שחלק מהסרטונים באפליקציה אף מצילי חיים.
לדוגמא אפשר לראות את סרטון החיתוך שזכה למעל משלוש מיליון צפיות המסביר, בכמה שניות, מדוע אנשים חותכים את עצמם. האם סרטון כזה מגביר את הסיכוי שצעירה שצופה בו תחתוך את עצמה? או דווקא נותן תיקוף לתחושות המצוקה שהיא חווה שגורמים לה לחתוך ועוזר לה להרגיש פחות שונה?
ברור שהטיקטוק כאן כדי להישאר. חייהם ובריאותם הנפשית של בני הנוער מעוצבים בדיאלוג בלתי פוסק עם ההתפתחויות הדיגיטליות ובעתיד הנראה לעין, בני הנוער ימשיכו לבלות זמן רב מול מסך, באינטראקציות וירטואליות עם חברים וזרים. לכן, נראה שהאתגר הוא לחשוב על זה לא כ”שימוש” אלא כמערכת יחסים. וכמו בכל מערכת יחסים, יש דרכים להפוך אותה למטיבה ובריאה יותר. בהדספייס אנחנו עובדים על הליכה בשביל הזהב הזה.
ראשית, יש להכיר בטוב שבעולם הדיגיטלי. בני הנוער מבלים זמן רב בטיקטוק – פשוט כי זה כיף. אנשי טיפול ומבוגרים צריכים לתקף את הרגשות החיוביים הנלווים לשימוש באפליקציה, כמו התרגשות ותחושת שייכות.
העולם הדיגיטלי ממלא גם תפקיד קריטי בהתפתחות בריאה. כך, למשל, מתבגרים לומדים על עולמם הפנימי ומפתחים אותו בנפרד מהוריהם – הישג קריטי בתהליך ההתבגרות. ישנם סודות וקשרים הקיימים רק שם, כחלק מאותו עולם פנימי מתפתח. בשל כך, עלינו לחמול עליהם ולא לשפוט אותם.
דרך פעולה נכונה נוספת היא הקשבה לילדים שלכם. אם תצליחו להבין יחד את כל הדברים הנפלאים שהוא חווה בעולם הדיגיטלי, תוכלו גם להציע להם להתבונן על ההיבטים השליליים אותם הם חווים. אנחנו יודעים, למשל, ששימוש במדיה חברתית עלול לגרור ירידה בתחושת הערך העצמי. גם בני הנוער מרגישים זאת, כמו במקרה של תמונות ממסיבה שלא הוזמנו אליה, או של ילד חתיך ומקובל עם עוד חברים מקובלים.
המטרה העיקרית שלנו, אחרי שקיבלנו את העובדה שהטיקטוק לא הולך לשום מקום, צריכה להיות לעזור לצעירים לפתח מערכת יחסים בריאה עם הפלטפורמה הטכנולוגית: לא לעשות דמוניזציה של השימוש ולא להתייחס אליהם בפשטנות ובשטחיות, אלא לכבד, להעמיק, להסתקרן, להציב גבולות ולתת לצעיר להחליט לבד איך להתייחס לדבר המהבהב והממכר שנמצא ביד.
