שירן, 14, חולון
“ביסודי כל הזמן הציקו לי, הצקות, דחיפות, דיברו אליי מגעיל, עשו עליי חרם דברים כאלה…
כשעברתי לחטיבה בכיתה ז’ כבר ממש שמחתי כי חשבתי שאני אוכל להתחיל מחדש לגמרי, חברים חדשים, היה לי הרבה ביטחון. חשבתי שהצלחתי להסתדר בעצמי עם העניינים של ההצקות ואני ממש בסדר. טוב זה לא ממש היה ככה… כמה שבועות אחרי שחזרנו מהחופש ישבתי בכיתה וממש חטפתי התקף חרדה. פשוט ישבתי ופתאום באמצע השיעור בלי קשר לכלום התחלתי להרגיש סחרחורת, הלב שלי דפק ממש מהר, הזעתי… ממש פחדתי. הלכתי לחדר של האחות והכול היה בסדר אתי והיא שלחה אותי ליועצת ופשוט בכיתי שם שעה. במשך חודש ומשהו כמעט כל יום היו לי התקפים כאלה ולפעמים הייתי צריכה לצאת מהכיתה מרוב שהרגשתי רע. בסוף הלכתי לרופא מרוב שזה היה גרוע אבל הוא אמר שזו רק קצת חרדה כי אני במקום חדש וברגע שאני אתרגל זה יירגע.
אחרי כמה זמן זה עדיין לא נרגע והתחלתי להיות ממש מדוכאת מלהרגיש כל הזמן עייפה וחולה. כל מה שעשיתי כל יום היה לחזור הביתה מבית ספר וישר ללכת לחדר שלי לישון. גם לא הצלחתי להתרכז בלימודים ובקושי הכנתי שיעורי בית וכבר עמדתי להיכשל בכמה מקצועות.
דיברתי על זה שוב עם היועצת כי גם בבית ספר היו מודאגים והיא אמרה לי על “הד-ספייס”.
הלכתי לשם והייתה אווירה טובה כזאת לא כמו בית חולים והחלטתי ללכת לשם כל שבוע. קיבלתי הרבה טיפים ועזרה ולמדתי למה זה קורה לי ואיך ואחרי 7-8 פגישות שם כבר הרגשתי ממש הרבה יותר טוב. הצלחתי להתרכז שוב בשיעורים, ללמוד, התעודה שלי השתפרה גם והיה לי כוח לצאת עם חברים להסתובב וליהנות…בחיים לא חשבתי שההצקות מהיסודי ישפיעו עליי ככה אבל מסתבר שזה מה שזה עושה… ואני חושבת שכל מי שמציקים לו צריך לספר למישהו ולבקש עזרה ולא לחכות כמוני כי אולי הייתי יכולה להרגיש הרבה יותר טוב עוד קודם”
לסיפור המלא>>
