החיים שלנו מלאים באינטראקציות חברתיות – בתוך הכיתה, בהפסקה, בקניות בסופר, בשיטוט בטלפון, בהליכה ברחוב. בעצם, כמעט בכל רגע נתון אנחנו נמצאים באינטראקציה חברתית.
בגיל ההתבגרות האתגרים באינטראקציה חברתית משתנים, מכוון שזהו שלב בו אנו בונים את הזהות שלנו כחלק ממציאת השייכות החברתית. כך שמצד אחד יש חיפוש של האינדיבידואל שאני ומצד שני רצון להיות שייך לחברה – ההתנגשות הזאת יוצרת מצוקה טבעית.
כשניפגש עם האתגרים הללו למול אחרים, לפעמים נבין שזה קשור לקושי שקיים אצל הצד השני, לפעמים נבין שזה קושי שקיים אצלנו, לפעמים נצליח לפתור אותם לבד, ולפעמים נזדקק לעזרה.
אם מצוקה בתוך אינטראקציות חברתיות היא טבעית. אז מה זה אומר קושי חברתי?מדובר בתופעה שמתארת מגוון רחב של מצוקות אשר מתעוררות במפגש עם האחר, בין אם זה מפגש עם יחיד או עם קבוצה. ישנן רמות שונות של קושי –מכזה שלא מפיק מצוקה רבה ועד לקושי שמגביל את הפרט מבחינה תפקודית או גובה ממנו מחיר אישי כבד.
בשביל להבין את רמת הקושי, אנחנו צריכים לנהל שיחה פנימית עם עצמנו שבה נבין מה גורם לנו להתנהג בצורה מסוימת ליד אנשים. אפשר לשאול את עצמנו:
האם אני לא הולכ.ת למפגש חברתי כי לא בא לי או שאני מוצא לעצמי תירוצים כדי להימנע מהמפגש?האם אני מונע מעצמי לדבר על משהו שאני מאמין בו כי אני מפחד מה זה יכול לעשות לחברויות שלי?
האם אני לא כותב.ת בקבוצת הוואטסאפ כי אין לי מה לכתוב או כי אני חושש מהתגובה?
האם העיסוק במה אנשים חושבים עליי גורם לי לבחור בחירות מסוימות?האם אני לא מדבר כי אין לי מה להוסיף או כי אני חושב שלאחרים לא בא לשמוע אותי?
ההבדל בין אם לא נוח לי ואני עושה לבין אם לא נוח לי ואני מפסיק לעשות הוא ההבדל בין אתגר חברתי לבין קושי חברתי. כאשר אני נמנע, גם אם יש לי תירוצים ממש טובים, זה אומר שיש פה קושי חברתי שדורש עבודה.
מה יכול לעזור בהתמודדות עם קושי חברתי?
* לשתף את האנשים שמרגישים איתם בנוח.
* לתרגל חמלה עצמית (להיות סבלניים ורגישים כלפי עצמנו, עוד מידע אפשר למצוא פה)
* לזכור שאני לא היחיד.ה שמתמודד.ת עם זה.
* לפתח מודעות לנושא ומודע.ת להתמודדות שלי.
* לפנות לקבלת כלים מקצועיים.
* למצוא מכנה משותף עם קבוצת השווים שלי.
* להתנסות עם קבוצות שונות בהם יהיה לי יותר נוח וארגיש יותר מובנ.ת.
* להשתדל לא להימנע ממפגש – גם כשזה ממש קשה.
אם אתם הורים לילד.ה שנראה לכם שמתמודד.ת עם קושי חברתי, זכרו להיות אמפתיים וסבלניים ונסו להסתכל על הסיטואציה מנקודת המבט שלו.ה.
תהיו ערניים להתנהגויות חריגות ושימו לב להתנהגויות בסיטואציות שונות ונסו למצוא את המקום שלכם מול הילד.ה בשיחה על זה, מקום שמצד אחד לא לוחץ מידי ומצד שני לא מתעלם.
אם אתם מרגישים שיש צורך גייסו את גורמי התמיכה בסביבה – צוות בית הספר, משפחה ואנשים קרובים.
