החופש היה מלא חוויות וגם אתגרים. התקופה המורכבת הוסיפה מטען רגשי נוסף על כולנו. איך נוכל כהורים להיות לצידם, לזהות את הקשיים ולעזור להם להתחיל את השנה ברגל ימין?
חזרה לבית הספר לאחר החופש הגדול היא אירוע משמעותי, שמעורר בילדים ובנוער תחושות מגוונות.
החופש הגדול הוא הזדמנות עבורם לחוות חוויות שלא מתאפשרות בשגרה – חופש ממשימות ומטלות, מסמכות וממחויבויות, וגם חופש מפעולות שנראות פשוטות ויומיומיות אך עבור חלק מהילדים נחוות כמאתגרות: מפגש יומיומי עם חברים, מורים מסוגים שונים, לוחות זמנים קבועים ועוד.
החופש מזמן לילדים ולנוער הזדמנויות לעסוק במה שהם אוהבים ומתחברים אליו, אבל הוא גם עלול להביא איתו עיסוק מוגבר בהיבטים סיכוניים – שתיית אלכוהול, שימוש בסמים, זמן מסך אינסופי או מפגשים ללא השגחה. לצד זה, יש גם סיכונים מסוג אחר, פחות מוחשיים אבל לא פחות חשובים, כמו תחושת אובדן משמעות, ערך או בדידות, שבשגרה של שנת הלימודים נוכחות פחות.
כך שהחופש הגדול הוא מרחב שמכיל קשת רחבה של רגשות – חלקם חיוביים מאוד, חלקם פחות. היכולת שלנו להבין מה אנחנו ומה הילדים שלנו חווים במהלכו היא משמעותית במיוחד כשאנחנו מתבוננים על סיומו. וכמו שהחופש מעורר רגשות שונים, כך גם סיומו עלול להציף תחושות מגוונות – לעיתים לא פשוטות.
מה נעשה אחרת מהשנה שעברה?
כדאי לנו ההורים, לעצור רגע ולעשות רפלקציה יחד עם ילדינו: מה היה לי בחופש? מה הרגשתי? למה ציפיתי וקיוויתי וממה התאכזבתי? רפלקציה כזו יכולה לעזור לילדים להתחיל את שנת הלימודים עם יותר פניות רגשית. מומלץ גם לחשוב קדימה – למה אני מצפה השנה? למה התגעגעתי? ממה אני חושש או חוששת? מה הייתי רוצה לעשות אחרת מהשנה שעברה?
השנה האחרונה הסתיימה באקורד צורם. ילדי החטיבה והתיכון נפרדו מהשנה בתוך מציאות של מלחמת "עם כלביא". הסיום המאתגר הזה השאיר לא מעט תהליכים לא סגורים, ותחושות מורכבות שיכולות להקשות גם על ההתחלה החדשה. זה עלול להשאיר חלק מהנוער בתחושה של חוסר ודאות לגבי השנה הקרובה – תהיות אם גם היא תיצבע באותה אי ודאות.
זמן להסתגלות
גם ברמה הרגשית התקופה הזו אינה פשוטה. בני הנוער חוזרים לבית הספר עם "מטען" לא קטן – שנה שהסתיימה בתוך מלחמה, חוסר ודאות שממשיך ללוות אותם, ולעיתים גם תחושות חרדה או בדידות שנצברו עוד מתקופת הקורונה. חלקם מרגישים עייפות מתמשכת, אחרים מתקשים למצוא משמעות או לחשוב קדימה. ההתחלה החדשה אינה מתרחשת בוואקום – היא נושאת איתה את כל מה שהצטבר בשנים האחרונות. דווקא לכן, חשוב לתת מקום אמיתי לשיחה על התחושות האלה, לנרמל אותן, ולהזכיר לנוער שהם לא לבד בהתמודדות.
בהיבט החברתי, מי שהקשרים שלו התרופפו בקיץ יכול לחשוב איך לחדש אותם, כדי לפתוח את השנה בתחושה מיטיבה יותר. ולנו ההורים חשוב לזכור – הגוף והנפש זקוקים לזמן הסתגלות. המעברים האלה לא פשוטים עבורנו, ולעיתים אף יותר עבור הילדים והמתבגרים שלנו. כאן נדרשת סבלנות, קבלה וחמלה. אם נעשה את המעבר הזה בצורה רפלקטיבית, קשובה וחומלת – נוכל לקרב בין הציפיות ולאפשר לילדים את הזמן והמרחב הדרושים כדי לחזור לשגרה.
הכותבת היא לינה לרנר פרנס, פסיכולוגית חינוכית מומחית ומנהלת מרכז הדספייס באר שבע מבית עמותת אנוש
